החלטה
בפניי בקשה של הנתבעים 1, 3 ו- 4 למחוק את כתב התביעה המתוקן שהגיש התובע.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את כתב התביעה המתוקן על כנו, למעט הסעד שעניינו מחיקת החכירה הרשומה לטובת הנתבעת 1, המופיע בס' 34.2 לכתב התביעה המתוקן, אשר דינו להמחק.
להלן יפורטו נימוקי ההחלטה.
ראשית לכל, יש לשים לב לכך שבית המשפט (כב' השופט ד' גלדשטיין) התיר ביום 20.10.2005 לתקן את כתב התביעה לענין היריבות ועילת התביעה נגד הנתבעים כולם (למרות שרק הנתבעת 2 ביקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף). מכאן שההחלטה פתחה פתח לתיקון התביעה ביחס לנתבעים כולם, גם אלה שלא ביקשו לסלק את התביעה נגדם על הסף.
ההיתר לתיקון לא היה מוגדר, ולא חייב את התובע להגיש נוסח מתוקן לאישורו של בית המשפט. כל שציין בית המשפט בהקשר זה הוא: "בכתב התביעה אין פירוט באשר לעילת התביעה כלפי כל נתבע, והסעד הספציפי הנובע ממנו, וראוי היה כי המשיב ינסחו באופן ממוקד יותר ... ומתיר למשיב לתקן את כתב התביעה לענין היריבות ועילת התביעה כנגד המבקשת וכל יתר הנתבעים וזאת תוך 30 יום מהיום".
מכאן שיש לבחון בדיעבד האם הנוסח המתוקן עולה בקנה אחד עם ההיתר שניתן לתיקון. בחינה כזו מגלה כי התיקונים שנוספו בנוסח המתוקן של התביעה יכולים להחשב כפירוט עילות התביעה ומיקודן ביחס לכל נתבע, ועל כן מדובר בתיקונים לגיטימיים.
זאת ועוד, הואיל ובית המשפט לא הורה על הגשת בקשה לתיקון התביעה אלא קבע מראש מהו התיקון המותר, ממילא לא נפל פגם בכך שהנוסח המתוקן הוגש בלא תצהיר לאימות העובדות המתוקנות, שכן תצהיר כזה אמור לתמוך בקשה לתיקון, שבמקרה דנן התייתרה לנוכח ההיתר לתיקון שניתן גם בלא בקשה לתיקון.
יחד עם זאת, הסעד שעניינו מחיקת החכירה הרשומה לטובת הנתבעת 1, המופיע בס' 34.2 לכתב התביעה המתוקן, חורג מן הרשות הנוספת שניתנה לתיקון, ביום 30.1.2006, ועל כן דינו מחיקה. גם אם אניח כי מדובר בסעד הנגזר מן הסעד ההצהרתי של ס' 34.1, אין בכך כדי להצדיק סטיה מן הרשות המוגבלת שניתנה.
חרף טענותיהם של הנתבעים, יש להותיר על כנו את הסעד ההצהרתי המבוקש בס' 34.1 לכתב התביעה המתוקן, שכן בית המשפט כבר התיר תיקון זה ביום 31.1.2006.
אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה יש למחוק את כתב התביעה המתוקן מחמת ההסדר הדיוני בין הצדדים. ההסדר הדיוני שנכרת בין הצדדים מחודש מרץ 2008, ואשר כל צד מייחס את הפרתו לצד שכנגד, אין כוחו לבטל את ההיתר לתיקון התביעה, שניתן זמן רב קודם לכן, מה גם שכתב התביעה המתוקן הוגש למעלה משנה קודם לאותו הסדר דיוני.
יש ממש בטענת הנתבעים בענין האיחור בהגשת כתב התביעה המתוקן. כתב התביעה המתוקן הוגש באיחור, ביום 28.11.2006, שכן לפי החלטת בית המשפט מיום 20.10.2005, צריך היה להגישו תוך 30 יום, קרי, עד ליום 20.11.2005. ההיתר לתיקון נוסף בנוגע להוספתו של סעד הצהרתי, שניתן ביום 31.1.2006, לא הוגבל בזמן, אך לפי תקנה 93, צריך היה התובע להגיש את כתב התביעה המתוקן תוך 15 יום, קרי, עד ליום 15.2.2006.
אכן, התובע ביקש עוד ביום 22.12.2005 כי המועד להגשת כתב התביעה המתוקן יוארך, אך משלא ניתנה החלטה בבקשה זו, היה על התובע להגיש את כתב התביעה המתוקן במועד שנקבע, ולא לחרוג ממנו על דעת עצמו. מאידך, לגופו של ענין היתה הצדקה להאריך את המועד לנוכח ערעור שהוגש על החלטתו של כב' השופט גלדשטיין, שהוכרע רק ביום 16.11.2006, וכדי להמנע מהגשת כתבי טענות מתוקנים שלא לצורך. על כן, יש מקום להאריך בדיעבד את המועד להגשת כתב התביעה המתוקן, עד למועד הגשתו בפועל. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שמאז הוגש כתב התביעה המתוקן (באיחור) ועד היום, חלפו למעלה מארבע שנים, כך שעוקצו של האיחור בהגשה ניטל במידה רבה. עם זאת, לנוכח עשיית הדין העצמי מצידו של התובע, הן בנוגע לאיחור בהגשת כתב התביעה המתוקן והן בנוגע לסעד שיש למחוק כעת, יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים 1, 3 ו- 4 בסכום של 5,000 ₪.
כתב הגנה מתוקן יוגש תוך 30 יום.
ניתנה היום, ה' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
חגי ברנר, שופט
רשם ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו